תושב כפר קאסם טען שב-2004 נמכרו במרמה 104 דונם שהיו שייכים לסבו ליד אלקנה, וזאת באמצעות גניבת זהות של קשישה פלסטינית. בית המשפט דחה אותו
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה לאחרונה תביעת מיליונים שהגיש תושב כפר קאסם נגד חברת "אחוזת שומרון אלקנה", נגד בעל השליטה בה ונגד גורם נוסף שלטענתו שיתפו פעולה כדי לגזול חלקת קרקע יקרה ביהודה ושומרון שהייתה שייכת לסבו. השופטת שירלי רנר קיבלה את טענת הנתבעים להתיישנות.
בתביעה שהגיש במאי 2022 טען התובע באמצעות עו"ד איתן ארז כי ב-2004 שיתפה החברה פעולה יחד עם אביו המנוח של הנתבע השלישי לצורך הטעיית הרשויות וגזילת 104 דונם ליד אלקנה מסבו, ששווים כ-127 מיליון שקל. על פי פרסומים בתקשורת, האב של הנתבע נרצח ב-2018 בשל מעורבותו במכירת קרקעות ליהודים.
הטענה הייתה שבוצעו שתי עסקאות פיקטיביות: האחת, מכירת הקרקע של סבו על ידי קשישה המתגוררת ברשות למנוח (באמצעות תעודת זהות גנובה של האישה). השנייה: מכירת הקרקע מהמנוח לחברת שומרון אלקנה. הנכד התעקש שמדובר בעסקאות למראית עין, שבמסגרתן הנתבעים לא שילמו מאומה לקשישה.
לגרסת התובע, האישה גילתה על התרמית רק ב-2014, אז הגישה תלונה למשטרה, ובהמשך המחתה לו את זכויות התביעה הכספיות נגד הנתבעים. הוא העמיד את תביעתו על 6.35 מיליון שקל לצורכי אגרה, ולחלופין תבע את ביטול החוזה בין הקשישה לבין הנתבעים עקב אי תשלום התמורה, וכן את השבת הקרקע.
הנתבעים ביקשו לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות. החברה ובעליה, שיוצגו באמצעות עו"ד רפי שפטר, והנתבע הנוסף שיוצג על ידי עו"ד אילון עישר ועו"ד לילך זילכה, חידדו שעילת התביעה קמה לקשישה כבר ב-2004, עת נכרת ההסכם בינה לבין המנוח, כך שחלפו הרבה מעבר לשבע השנים הקצובות לשם הגשת תביעה.
השופטת רנר הדגישה שגם לגרסת הנכד, ההסכם שמכוחו נתבעת התמורה נחתם ב-2004. בהיעדר נתונים על מועד מוסכם לתשלום התמורה ומסירת הקרקע, היא קבעה שהם היו צריכים להתבצע סמוך לכך.
"העולה מן האמור כי בסמוך לכריתת ההסכם גם התגבשה החובה לשלם את התמורה, וככל שלא שולמה – התגבשה העילה לדרוש את תשלומה או את ביטול החוזה עקב ההפרה", הסבירה אך הוסיפה: "התביעה הוגשה במאי 2022, מעל 17 שנה מאוחר יותר ולפיכך התיישנה".
היא תהתה כיצד מתיישבת טענת התובע כי נחתם הסכם בין הקשישה לבין הנתבעים, עם טענתו האחרת שלפיה האישה נפלה לתרמית שעליה גילתה בחלוף כעשור: "ככל שבוצעה תרמית והקשישה כלל לא הייתה בעלת הקרקע, מכוח מה עומדת לה הזכות לתבוע את התמורה על פי ההסכם?".
לפיכך קבעה השופטת שהטענה לתרמית אינה רלוונטית, אלא שמכל מקום, אף בהנחה שהיא נוגעת לסכסוך בין הצדדים – יוצא שגם מאז הגשת התלונה למשטרה (2014), המועד שבו לבטח ידעה על אודות הקנוניה הנטענת, ועד להגשת התביעה (2022) חלפו יותר משבע שנים, כך שגם בהיבט זה התביעה התיישנה. התובע חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.
