המבקשים (אשר יוצגו על-ידי משרדנו) עתרו לסעד הצהרתי, על-פיו הם בעלי זכות החזקה הבלעדית בשטחים ספציפיים בנמל ת"א וכן למתן צו עשה, המורה למשיבה (אוצר מפעלי ים המנהלת את מתחם נמל ת"א) למסור לידיהם את החזקה בשטחים אלה, זאת בהמשך לחוזים שנכרתו בין הצדדים ולאחר שהמשיבה הפרה את התחייבותה, על בסיס החוזה האחרון שנכרת בין הצדדים, להשיב למבקשים את החזקה בשטח אותו פינו בהסכמה, לצורכי שיפוץ הנמל.

בית המשפט קיבל את העתירה וקבע אוצר מפעלי ים הפרה את התחייבותה להשיב למבקשים את השטחים במדוברים.

כן קבע בית המשפט כי על אף שלא היתה שום מניעה כי אוצר מפעלי ים תגיש תביעת פינוי כנגד המבקשים, הרי שבפועל היא לא עשתה כן, אלא בחרה להתחכם והכינה למבקשים "תרגיל" יוצא מן הכלל, במסגרתו קיבלה, בערמה למעשה, את השטח לצורך שיפוץ ולאכלוס בתקופת ההרשאה, שכן לא גילתה מראש למבקשים כי השטח לא יוחזר להם. בכך, סברה אוצר מפעלי ים כי תוכל להפוך את היוצרות ובמקום להיות זו הנאלצת להגיש את תביעת פינוי כנגד המבקשים, לאלצם למעשה לפתוח את העימות המשפטי בהגשת תביעת השבה.

בית המשפט קבע כי אוצר מפעלי ים הפרה את התחייבותה כלפי המשיבים בצורה בוטה, בשים לב לכך כי על רשויות השלטון, ככל צד בחוזה, מוטלת החובה לכבד הסכמים שעליהן הן חותמות. חובת הרשות לקיים את התחייבויותיה ואת הבטחותיה היא פרי חובת ההגינות המוטלת עליה: הגישה הינה כי רשות שלטונית המתכחשת להבטחתה (החד-צדדית), לכאורה אינה נוהגת בהגינות ובסבירות.

בית המשפט קבע כי חרף ההלכה האמורה, בפועל מעטים המקרים בהם שוחררה רשות ציבורית מחיוביה החוזיים על-יסוד הלכת ההשתחררות. הכלל המנחה הוא שחוזים יש לקיים, וההשתחררות מקיום החוזה היא בגדר יוצא מן הכלל, אשר ניתן להצדיקו רק בנסיבות חריגות, בהן ביצועו של החוזה אינו מתיישב עם החובה השלטונית. המבחן הוא מבחן של צרכי ציבור חיוניים. כאשר צרכי ציבור חיוניים אינם מתיישבים עם קיום החוזה ועם מילוי תנאיו, קמה לרשות זכות להשתחרר מהחוזה. על הרשות להצביע על צרכים אלו ועל חיוניותם ואין די בטענה סתמית בדבר צורכי הציבור. ההחלטה על ההשתחררות מחייבת לשקול ולאזן בין אינטרסים שונים וביניהם אמינות השלטון ועניינו של הצד השני להתקשרות . אין די בהעלאת טענה סתמית, אלא שנדרשת הערכה כי צורכי ציבור חיוניים עומדים בסתירה להתחייבות החוזית שנטלה על עצמה הרשות, ואינם יכולים לדור בכפיפה אחת עם החוזה. מדובר בחריג שיש להפעילו במקרים נדירים, ועל הרשות לפעול מתוך התחשבות ראויה בכל השיקולים הצריכים לעניין, בתום לב, כאשר הערך העליון והעיקרון המנחה הוא הצורך לקיים חוזים.

במקרה זה, קבע בית המשפט כי אוצר מפעלי ים לא הוכיחה כי מדובר בצורכי ציבור חיוניים, לא הוכחה פגיעה מהותית בציבור, אשר יש בה בכדי להפוך את הערך של האמינות השלטונית לערך נדחה בנסיבות עניינינו ומשכך נדחתה טענת אוצר מפעלי ים בדבר "הלכת ההשתחררות".

בית המשפט קבע כי אין דבר יותר צודק בנסיבות העניין מאשר אכיפת החוזה. במקרה דנן, מאזן הנוחות ומאזן השיקולים הכללי נוטים לטובת המבקשים. בנסיבות העניין אוצר מפעלי ים לא הצליחה להרים את הנטל ולהוכיח כי האכיפה אינה צודקת בנסיבות המקרה דנן.

ב-2002 ניתן פסק דין במעמד צד אחד, במסגרתו הורה בית משפט על סילוק ידם של מחזיקים מהנכס וחייב אותם לשלם לעמידר סך של 167 אלף שקל.

עמידר פתחה תיק הוצאה לפועל כמה חודשים לאחר מתן פסק הדין אלא שבפועל לא פעלה כלל לביצועו משך למשל מעשור. ורק בשנת 2014 הגישה בקשה להחיות את התיק על מנת לפעול לפינוי המחזיקים.

מחזיקי הנכס, באמצעות משרדנו, טענו כי עמידר השתהתה משך 12 שנים תמימות מלפעול למימוש זכויותיה, דבר שהוביל אותם לחשוב כי עמידר מסכימה כי המחזיקים ימשיכו להחזיק בנכס. בנוסף, טענו מחזיקי הנכס, באמצעות משרדנו, כי הם מחזיקים בזכויות קנייניות בנכס. 

בבקשה לביטול פסק דין אשר הוגשה ע"י משרדנו בשנת 2014 (12 שנים לאחר שניתן פסה"ד לפינוי) בשם מחזיקי הנכס, נעתר ביהמ"ש בהחלטה נדירה על ביטול פסה"ד תוך שהוא מאפשר למחזיקי הנכס להגיש כתב הגנה.