תביעה לאכיפת טיוטת הסכם מייסדים, שבין התובע ושניים נוספים לבין "קבוצת ישראלי", שעניינה מיזם להקמת בית קברות יהודי פרטי בהר הזיתים, וכן תביעה לחיוב הנתבע 1 (אשר יוצג ע"י משרדנו) להעביר לתובע את מניותיו בחברה שהיתה בעלת זכויות במיזם האמור.  

המסגרת תביעתו, טען התובע כי יש לראות את טיוטת ההסכם, כהסכם מחייב הגם שלא נחתם. לגישתו, בין הצדדים השתכללה גמירות דעת להיקשר בהסכם מחייב, שפרטיו המהותיים מופיעים בטיוטת ההסכם וכי ככל שההסכם נעדר פרטים, אלה אינם מהותיים וניתנים להשלמה.

בית המשפט דחה את התביעה כאמור וקבע כי לא כל הצדדים להסכם צורפו להליך דנן תוך שזהות חלק מהצדדים להסכם (למשל "קבוצת ישראלי") אינן יישות משפטית ברורה ומשכך לא ניתן לאכוף את ההסכם. כן קבע ביהמ"ש כי לק קיים מועד ברור שהוא מועד כריתת החוזה ומשכך לא ניתן לומר כי קיימת גמירות דעת בקשר עם הסכם המייסדים.

כן ציין בית המשפט כי טיוטת ההסכם לא נחתמה וכי כותרת טיוטת ההסכם הינה "טיוטה לצורך מו"מ בלבד", דבר המלמד שאין עסקינן בעסקה גמורה אלא רק בשלב המו"מ.

בית המשפט גם דחה את הטענה בדבר העברת מניות הנתבע 1 בחברה שהיתה בעלת הזכויות כאמור הואיל וטענה זו לא הוכחה כדבעי ועומדת בניגוד למצב העובדתי.

סופו של דבר, בית המשפט חייב את התובע בתשלום הוצאות בסך של 50,000 ₪ לנתבע 1 (שיוצג ע"י משרדנו) וסך של 50,000 ₪ לנתבעים 2-6.

פסק בוררות משנת 1999 אשר ניתן במחלוקת בין הזמר מתי כספי לבין חברת אקורד בע"מ, אשר היו אמרגניו באותה עת, לגבי סכסוך כספי בקשר עם המופע הידוע והמוכר "לתת".

בתמצית, בין הצדדים נחתם הסכם לפיו זכאי שרעבי לשכר קבוע בגין הופעותיו. אולם לימים, משראה שרעבי כי ההכנסות בגין המופע גדולות מכפי שצפה, ביקש לשנות את תנאי ההסכם. משסירבו התובעים לעשות כן, ניתן עמם שרעבי קשר ונטל את מלוא הכנסות המופע לכיסו.

בהחלטתו, נעתר הבורר איתמר פלפל (שופט בדימ') לתביעה וקבע כי על בועז שרעבי לשלם לאקורד סך של 547,276 ₪ בגין חלקם בהכנסות המופע.

תביעה ותביעה שכנגד אשר הוגשו במסגרת סכסוך שנגלע בין שני יצהרי, זמרת מתחילה (בזמנו) אשר יוצגה ע"י משרדנו, לבין מנהליה האישיים, שם ועילית ברזילי ותומר בירן.

במסגרת פסק הבוררות שניתן ע"י הבורר עו"ד מאיר אסטרייכר, נדחתה תביעתם של מנהליה האישיים של שני יצהרי בגין רווח פוטנציאלי בסך של 5,500,000 ש"ח תוך שנקבע כי אלה ניהלו מו"מ בחוסר תום לב תוך הצגת מצג שווא והוספת סעיף להסכם הניהול ללא ידיעתה של שני יצהרי.

הלכה היא, כי במקרים בהם דייר אינו מרוצה מרמת שירותי האחזקה הניתנים על ידי חברת הניהול, עליו לפנות לנציגות הבניין או לאסיפה הכללית של בעלי הזכויות ולבקש לבטל את ההתקשרות עם חברת הניהול ואין להפסיק את התשלומים השוטפים באופן עצמאי.

בפסק דין חדש שניתן ע"י בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט עמית יריב) בו ייצג משרדנו את חברת הניהול, נקבע, כי גם אם טענות הדייר אינן עוסקות ברמת שירותי האחזקה כי אם בטענות אחרות כלפי חברת הניהול (לרבות אופן חלוקת דמי הניהול בין הדיירים והגבלת גישה לרכוש המשותף ע"י חברת הניהול), הרי שהרציונאל שנקבע בפסיקה ענפה זה מכבר, לפיו דייר יחיד איננו יכול להחליט באופן עצמאי להימנע מתשלום לחברת הניהול בשל מחלוקת עמה, נותר בעינו. הסמכות להחליף את חברת הניהול נתונה לאסיפה הכללית של בעלי הנכסים בבית המשותף וכל עוד זו לא החליטה להפסיק את ההתקשרות איתה, מוטל על כל דייר החיוב לשלם לה.

עוד הבהיר בית המשפט, כי עשיית סעד עצמי, על דרך של הימנעות מתשלום דמי הניהול, היא בחירה פסולה, שלא ניתן להכשירה, גם אילו סבר בית המשפט כי הדיירים קופחו בפועל. בית המשפט הבהיר, כי כאשר לבעל נכס עומדות טענות ביחס לדרך ניהול הבניין והשטחים המשותפים, לא עומדת לו הזכות לסעד עצמי, והוא חייב להמשיך לשלם את דמי הניהול כסדרם.

הדרך פתוחה בפני דיירים לנקוט הליכים כדי לעמוד על זכויותיהם. אולם, כל עוד הם בעלי דירות בבניין עליהם לשלם את דמי הניהול במלואם. תוצאה משפטית אחרת, המתירה לדיירים לאחר שחתמו על הסכם, להתנער ממנו בטענות שונות ולהטיל את נטל ההוכחה על חברת הניהול, עלולה להתיר את הרסן ולגרום לאנרכיה בתשלומי דמי ניהול.

עוד קבע בית המשפט, כי חזקה על מי שהתנהלותו בתום לב שהיה משלם לכל הפחות את דמי הניהול הסבירים בעיניו. משכך, קבע בית המשפט כי התנהלות הדיירים, אשר הפסיקו את תשלומי דמי הניהול באופן גורף וחד-צדדי, עולה כדי חוסר תום לב.

ביהמ"ש המחוזי בת"א קבע שווי מניות בחברה בה הסתכסכו השותפים, תוך שהוחלט כי שותפה אחת תרכוש את חלקם של שני השותפים האחרים בחברה.

בחברה מסחרית התגלע סכסוך, במסגרתו טענו שני שותפי המיעוט (אשר החזיקו 40% ממניות החברה) כי בעלת השליטה עושה בחברה כבתוך שלה, פועלת בניגוד לזכויות החתימה וממנה דירקטורים שלא כדין.

בהתאמה עתרו שני שותפי המיעוט, אשר יוצגו ע"י משרד עו״ד שפטר ושות׳ לביהמ"ש המחוזי בבקשה מתאימה ל צווי מניעה.

במסגרת הדיון בבקשה הגיעו הצדדים להסכמה כי בעלת השליטה תרכוש את מניות שותפי המיעוט, תוך שביהמ"ש הוא שיקבע את סכום הרכישה, מבלי שניתן יהיה לערער על קביעה זו (פסיקה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט).

ביהמ"ש קבע את סכום הרכישה כאמור, דבר שהביא את הסכסוך בין השותפים לסיומו.

משרדנו מתמחה בייצוג בסכסוכי שותפים, לרבות בגין עושק המיעוט.

נושה שזכה בפס"ד כנגד #פושט_רגל ובו ממצא של #תרמית, קיבל במסגרת #הסדר_נושים אחוז גדול יותר מן החוב ביחס לנושים אחרים.
ביהמ"ש המחוזי אישר לאחרונה הסדר נושים, במסגרתו נקבע כי לקוח #משרד_עו״ד_שפטר_ושות׳ יקבל כ- 50% מחוב פושט הרגל כלפיו, בעוד שיתר הנושים יקבלו כ- 30% בלבד מהחוב כלפיהם.
לקוח משרדנו, אשר החזיק בידיו פס"ד כנגד פושט הרגל ובו נקבע ממצא של תרמית ע"י פושט הרגל, סרב לקבל את ההסדר המוסכם על כל יתר הנושים, על-פיו ישולם לנושים 30% בלבד מהחוב כלפיהם.
על יסוד אותו פס"ד עם ממצא התרמית, והואיל ועפ"י סע' 69(א) לפקודת פשיטת הרגל, ניתן להחריג את ההפטר הניתן לפושט הרגל מחובותיו בגמר הליך פשיטת הרגל, בכל הנוגע לחובות שנוצרו במרמה, הבהיר משרדנו כי גם אם יאושר הסדר הנושים, הרי שיש להחריג את ההפטר שיינתן לפושט הרגל, כך שלא יחול על החוב ללקוח משרדנו.
משרדנו הוסיף והבהיר כי הסכמת הלקוח להסדר הנושים תינתן רק במידה וישלמו לו כ- 50% מהחוב.
בנסיבות העניין, והואיל ולפושט הרגל לא היה כל עניין בהפטר חלקי מחובותיו (אשר משמעותו המשך הליכי הגבייה כנגדו ע"י לקוח משרדנו), הסכים פושט הרגל לכך כי בעוד שכל הנושים (למעט לקוח משרדנו) יקבלו במסגרת ההסדר כ- 30% מהחוב בלבד, ישולמו ללקוח משרדנו כ- 50% מהחוב.