התובע, מתי כספי, טען כי הוא בעל הזכויות בדיסק אודיו בשם "מתי", בדיסק אודיו בשם "בובה מתי" ובקלטת וידאו לילדים בשם "בובה מתי" שהפיקה הנתבעת 2, חברת אקורד מפיקים אשר יוצגה על-ידי משרדנו.

לטענת מתי כספי, הנתבעים שווקו את היצירות ועשו בהן רווחים מבלי לשתף אותו. מנגד, טענו אקורד מפיקים (יחד עם נתבעים נוספים)  כי הם הבעלים המלאים ביצירות מכוח הסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 1990 ושלפיו לקחו על עצמם את התחייבויות התובע כלפי נושיו.

בסופו של דבר, ביהמ"ש דחה את תביעתו של מתי כספי וקבע כי יש טעם רב בטענה המקדמית של הנתבעים באשר להיעדר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בימ"ש בעצם הגשת התובענה כ-15 שנה לאחר חתימת ההסכם וזמן רב אחרי שתמו הליכי פשיטת רגל בעניינו של התובע ולאחר שהופטר בהסדר נושים ממרבית החוב לנתבעים.

כמו כן, דחה בית המשפט את טענת מתי כספי לבעלות על זכויות ביצירת המקור. ליצירות המקור עצמן, שהינן קלטות "המאסטר", אין שום קשר ומשמעות לזכות ביצירה עצמה. זכות זו של היוצר הינו של התובע (מתי כספי). זוהי זכות מופשטת בלתי מוחשית ותלויה ומרחפת לעד. זכות המפיק (אקורד מפיקים), אותו גורם שהקליט ורשם את קול היצירה בקלטת/דיסק, זכות היוצרים שהוא יצר איננה ביצירה עצמה, אלא "בחומר" המוצר המוגמר, כזכות מוחשית וחד פעמית באותה הקלטה עצמה. לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה לסעד הצהרתי בדבר היות התובע בעל זכות יוצרים ביצירות המקור, אותן קלטות "מאסטר" שהפיקה אקורד מפיקים.

בית המשפט קבע כי הפקה זו נשארת בבעלות אקורד מפיקים, והזכויות הקנייניות ביצירה (זכות היוצרים) תישארנה של התובע.

התובעת, מנהלת סטודיו לקעקועים, הגישה כנגד הנתבעים (פלאנט טאטו בע"מ ואלכס בודקוב, אשר יוצג ע"י משרדנו) תביעה שעניינה בדרישתה לפיצוי בגין הפרת זכויות היוצרים ביצירותיה – צילומים של קעקועים ע"ג גופם של מתקעקעים. אלכס בודקוב, שבמועדים הרלוונטיים עבד אצל התובעת, הגיש נגד התובעת תביעה שכנגד בגין הפרת זכות המוסרית על הצילומים מקום בו לא קיבל קרדיט באתר האינטרנט של התובעת בו פורסמו הצילומים.

ביהמ"ש קיבל את התביעה וכן את התביעה שכנגד וקבע כי הצילומים, נושאי התביעה, הינם יצירות מוגנות, שכן הצילום משקף לא רק את האומנותיות שבעבודת הקעקוע, אלא גם את היחס בין גוף המקועקע לקעקוע – וההרמוניה שבין השניים.

כן קבע בית המשפט כי אין בעובדה כי לאחר מספר שנות הפרה הסירה הנתבעת את הצילומים המפרים מאתר האינטרנט שלה – על מנת לפטרה מאחריות להפרה. כן קבע בית המשפט כי לא יהיה זה נכון לקבוע כי הפרה של זכויות יוצרים ביצירות שונות, היא שוות ערך מבחינת מספר ההפרות להפרת הזכויות ביצירה אחת בלבד.
לפיכך, קיבל ביהמ"ש את התביעה שכנגד.